פסק-דין בתיק ת"א 1484-09

הרקע והשתלשלות ההליכים המשפטיים

1.         עניינה של התובענה שלפנינו, סילוק ידם של הנתבעים מדירה שבבעלות התובעת המצויה בבניין ברחוב אבינדב 5 בירושלים (להלן - הדירה).

            יצוין, כי התביעה המקורית הוגשה בסדר דין מקוצר ביום 5.1.09 כאשר הנתבע 1, יוסף גורג'י (להלן - המנוח) היה עדיין בחיים.

            עם פטירתו תוקן כתב התביעה בהסכמה, בהחלטה מיום 29.1.12, כך שבמקום המנוח בא עזבונו באמצעות יורשיו, וביניהם הנתבעים 2-4, שהם ילדיו (להלן - הנתבעים).

2.         על פי כתב התביעה, המנוח התגורר בדירה עד שנת 2002, עת עזב את הדירה ואושפז בבית אבות עד לפטירתו.

            לטענת התובעת, הנתבעים פלשו לדירה שלא כדין וללא הסכמתה, עשו בה כבתוך שלהם לרבות שיפוצים, והכל במטרה לנכס לעצמם נכסים שלא להם, תוך עשיית עושר ולא במשפט.

3.         ביום 23.6.09 ניתנה לנתבעים רשות להתגונן (בש"א 5286/09).

4.         ביום 14.10.10 ניתן פסק דין אשר בו התקבלה התביעה (להלן - פסק הדין הראשון).

פסק הדין הראשון בוטל בהחלטה מיום 14.3.11, לאחר שהנתבעים שילמו הוצאות בסכום של 1,500 ש"ח.

5.         ביום 26.5.11 ניתן פסק דין נוסף שבו התקבלה התביעה, לאחר שהנתבעים לא פעלו בהתאם להחלטת בית המשפט (להלן - פסק הדין השני).

            גם פסק הדין השני בוטל, בהחלטה מיום 27.6.11.

6.         ביום 29.01.12 ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים לפיה הדירה תושכר עד ידי התובעת בשכירות חופשית, בתיאום עם הנתבעים, למשך שנה או לתקופה ארוכה יותר,  ודמי השכירות יופקדו בקופת בית המשפט.

7.         ביום 19.9.12 התקיים דיון הוכחות, כאשר מטעם התובעת העיד מר אורי עמרם, מנהל נכסי התובעת , ואילו מטעם הנתבעים העיד הנתבע 2 (להלן - גוריאל) וכן הנתבע 4 (להלן - דניאל).

טענות התובעת

8.         התובעת טוענת כי הבניין הועבר לה כתרומה מכוח הסכם העברה ללא תמורה מיום 5.6.1960 (להלן - ההסכם) שהעבירו  התורמים, ה"ה יוסף וניסים איברהימוף (להלן - התורמים), במטרה להנציח את משפחת איברהימוף.

            כחלק בלתי נפרד מההסכם נתנו התורמים  רשות חינם לכל מי שהתגורר בנכס במועד החתימה על ההסכם  בשנת 1960 להמשיך ולהתגורר בו.

            לטענת התובעת, הרשות להתגורר בנכס במועד החתימה על ההסכם ניתנה לאמם של הנתבעים, שרה, שלימים הפכה לאשתו של המנוח (להלן - המנוחה), וכן להוריה, ועם פטירתם - פג תוקף ההרשאה,  אין לראות בנתבעים כמי שניתנה להם רשות להתגורר בנכס, ואין להם כל זכויות בו.

            התובעת טוענת כי לכל היותר למנוח בלבד ניתנה רשות להתגורר בנכס לאחר פטירת רעייתו, כל עוד התגורר בו, אך לא ניתנה לו רשות להשכיר את הנכס או להעביר את זכותו לאחרים , לרבות לילדיו (הנתבעים).

9.         לטענת התובעת, אין לומר כי כוונת התורמים  הייתה שהנכס יישאר בידי צאצאי המנוחה עד סוף הדורות, ובכך תעוקר מתוכן התרומה לתובעת, אלא כוונם הייתה  שהנכס יועבר לידי התובעת לכל המאוחר עם פטירת המנוח,  ולכל היותר - עם עזיבתם של הנתבעים את הנכס כאשר בבעלותם דירות אחרות.